פסק-דין בתיק ע"א 003464/02

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ורדי) מיום 19.11.02 (להלן:- " פסק-הדין")  בה"פ 175859/02 (להלן:- " התובענה"), שבו נדחתה תובענת המערערים נגד המשיב והם חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח + מ.ע.מ.

הרקע:

(א)        המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתוקפו של שטר משכון.              

(ב)        ביום 1.10.98 רכש המערער 1 (להלן:- " מר ניגרי") מסבתו ומסבו, הוא המערער 2, (להלן:- " מר טבוך") דירה שהיתה רשומה על שמם בטאבו, והידועה כחלקה 206/3 בגוש 7139 ברחוב ענבר 12 בבת ים (להלן:- " הדירה"). בהמשך פנה מר ניגרי למשיב (להלן:- " המשיב" או " הבנק") וקיבל ממנו, בהתאם לבקשתו, הלוואה על סך כולל של  690,000 ש"ח למימון חלק מהתמורה עבור הדירה (להלן: - " ההלוואה").

כבטחון להלוואות מישכן מר ניגרי לטובת הבנק את זכויותיו החוזיות על-פי הסכם הרכישה (להלן: - " המישכון").

(ג)         בשלב מסוים, שמועדו שנוי במחלוקת בין הצדדים, הצטרף מר ניגרי למבצע "הלוואת כרטיס אשראי" שיזם הבנק, וקיבל מסגרת אשראי של 70,000 ש"ח (להלן: - " האשראי"). לטענת ב"כ המערערים, כרטיס האשראי החדש ניתן למר ניגרי רק לאחר שניתנה ההלוואה הנ"ל ולאחר המישכון (שורות 4-5 לפרוטוקול מיום 11.4.05). לעומת זאת, לטענת ב"כ המשיב, נחתם הסכם משכנתה מסגרת (נספח" A /ד" במוצגי המערערים) יום לפני שנחתם כתב ההתחייבות נ/2א (להלן:- " כתב ההתחייבות"), (שורות 10-11 לפרוטוקול מיום 11.4.05) ועל סמך הסכם המסגרת קיבל מר ניגרי הן את ההלוואה והן את האשראי מהבנק.

            (ד)        ביום 10.1.00 הגיש הבנק ללשכת ההוצל"פ בקשה למימוש המשכון נגד מר ניגרי,                 בטענה שהוא חייב לבנק סכום של 897,747.06 ש"ח. בנוסף, ביקש הבנק מראש              ההוצל"פ למנות את בא-כוחו ככונס נכסים לשם פינוי מר טבוך ואשתו מהדירה,                         בה הם עדיין מתגוררים.

(ה)        המבקשים הגישו מספר בקשות לעיכוב הליכים ולמניעת פינוי מר טבוך ואשתו מהדירה בטענה שאין חוב ולא היו פיגורים במועד פתיחת תיק ההוצל"פ, למעט פיגור של 700 ש"ח. מועדי הפינוי נדחו מפעם לפעם עקב הסדרי חוב  אליהם הגיעו המערערים עם הבנק.

(ו)         הודעת הפינוי השביעית הוצאה ליום 4.9.02, יומיים לפני ערב ראש השנה.

ביום 15.8.02 הגיש מר ניגרי לראש ההוצל"פ בקשה דחופה לעיכוב הליכים וביטול הודעת הפינוי. ביום 28.8.02 הגיש מר ניגרי בקשה למתן החלטה בבקשתו לעכב ההליכים, וראש ההוצל"פ קבעה שהבקשה תובא כבקשה דחופה לפני כב' הרשמת המטפלת בתיק ההוצל"פ, כאשר תחזור מחופשתה.

(ז)         ביום 2.9.02 הגישו המערערים לבית המשפט השלום את התובענה שבה עתרו  שבית המשפט יצהיר כי מר ניגרי עמד בכל חיוביו על פי שטר המשכון שניתן לבנק ושיש לבטל את הליכי ההוצל"פ שננקטו על ידי הבנק ולסגור את תיק ההוצל"פ.

(ח)        בד בבד עם הגשת התובענה, הגישו המערערים בקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצל"פ וביטול הודעת הפינוי השביעית. ביום 3.9.02 נענתה כב' השופטת חיות לבקשה והורתה על עיכוב הפינוי עד למתן החלטה אחרת. 

(ט)        ביום 15.10.02, בתחילת הישיבה הראשונה בתובענה, ביקש ב"כ המערערים בעל-פה שיותר לתקן את המרצת הפתיחה ולכלול בה גם טענות של פגם בכריתה שמביאות לבטלות הסדרי החוב. בית משפט קמא דחה את הבקשה.

2.          פסק הדין של בית משפט קמא

(א)        השופט הנכבד דחה את התובענה נוכח הסדרי החוב עליהם חתמו המערערים בימים 22.1.02 ו-27.2.01, ואשר מכוחם הם מנועים מלטעון טענות נגד גובה החוב ונגד הליכי המימוש.

            כן קבע השופט הנכבד, שחתימת מר טבוך עצמו, מוכר הדירה, על ההסדר לתשלום החוב (נספח " A /א1" במוצגי המערערים) ועל הסכמתו להמשך הליכי פינוי מונעת מהמערערים להסתמך על הלכת שטיינמץ, זאת לא רק עקב מצג המוכר שהוא מוכן למשכן את זכויותיו בדירה, אלא אף נוכח התחייבות מפורשת של מר טבוך בהסדר החוב, שמכוחה הוא מנוע מלכפור בזכותו של הבנק להמשיך בהליכי מימוש הדירה.

(ב)        השופט הנכבד קבע שהסדרי החוב הנ"ל תקפים ומחייבים, זאת נוכח העובדה שהמערערים לא טענו נגד תוקפם למרות צירופם לתגובת הבנק וחרף דחייתו את ניסיונם להעלות טענה זו במסגרת הדיון ולתקן את התובענה.

(ג)         השופט הנכבד הביע תמיהות באשר להתנהגות המערערים ותום ליבם, זאת בהתחשב במסמכים שנערכו על-ידי מר טבוך לגבי מכירת הדירה למר ניגרי והאישור שנתן מר טבוך למר ניגרי ושלפיו קיבל 85,000 דולר, בקובעו שאין למסמכים אלה כל תוכן ו"כיסוי" וזאת בלי שהמערערים הודיעו לבנק על ביטול החוזה ולאחר שמהכספים שהתקבלו מהבנק נעשה שימוש לתשלום חוב לחברת ביטוח.

            כן הביע השופט הנכבד תמיהה בנוגע לטענת מר ניגרי שכרטיס האשראי נגנב/אבד וחיוביו מיום 1.5.99 מזוייפים, זאת לאחר חלוף שנים מהארוע ולאחר שטענה זו לא נטענה קודם לכן למרות ההליכים והסדרי החוב הרבים שנעשו.